הסרת שיער בלייזר

רעיון הסרת השיער באמצעות לייזר הופיע בשנת 1992, כאשר רופא המטפל בלייזר פגע בטעות בזרועו, שהייתה מכוסה באותו הזמן במשקפי פחמן, ומעט מהשער נשר. מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) אישר את השימוש בלייזר לצורך הסרת שיער בשנת 1996. הלייזר הראשון אשר אושר על ידי מינהל המזון והתרופות היה מערכת הרובי לייזר מתוצרת ישראל. טיפול זה כיסה את העור בתמיסת פחמן שחורה שספגה את קרן הלייזר, והזיקה לזקיקי השיער. משנת 92 נעשו ניסיונות למצוא טכנולוגיות שיסירו שיער. ב-96 אושרו לטיפול הרובי לייזר והאלכסנדריט לייזר, ומאז ועד היום הוכנסו שיפורים במערכות הלייזר המשמשות להסרת שיער. שיפורים אלה כוללים שימוש בגלי לייזר ארוכים יותר, הגדלת הזמן אשר בו פולס הלייזר מטפל בעור, וקירור העור במהלך הטיפול
שיעור בביולוגיה
החלבון, ממנו בנוי כל גרעין תא בגוף, נהרס בטמפרטורה של 62 מעליות צלזיוס. קרן הלייזר שהיא אנרגיית אור חזקה, הורסת את גרעין התא בשורש השערה על ידי חימומה. אנרגיית האור של קרן הלייזר משתמשת בפיגמנט מלנין שבשיער כמוליך, המעביר את החום לאורך השערה אל החלבון שבשורשה, ומביא לחיסולה המיידי. אורך הגל שבו משתמשים בלייזר להסרת שיער הוא סלקטיבי. משמע – פוגע בשיער ואינו מסכן כלי דם או בלוטות, שהם "שקופים" עבור הלייזר
אנרגיית החום הורסת את הזקיק ופוגעת בהספקת הדם לזקיק ולכן באזורים בהם הזקיקים אינם צומחים יותר בהם הפגיעה קשה יותר
שני פרמטרים מרכזיים משפיעים על הצלחת הטיפול
צבע השיער – ככל שהשיער כהה יותר, יש בו יותר מלנין ובליעת החום שלו חזקה יותר, ולכן שורשים של שיער כהה יושמדו מהר יותר. בשיער בהיר יש פחות מלנין והעברת החום שלו פחות חזקה, לכן בעלי שיער בהיר יזדקקו ליותר טיפולים
צבע העור – ככל שצבע העור כהה יותר, הוא מכיל יותר מלנין, ולכן העור עצמו (ולא רק השערה) קולט את הקרן, והתוצאה עלולה להיות כוויות, כתמים, וצלקות בעור. לכן בבעלי עור כהה מטפלים בעוצמת קרן נמוכה יותר, ולפיכך הם נדרשים למספר טיפולים רב יותר
בהתאם לפרמטרים אלו מבוצעת ההחלטה הרפואית הקובעת את עוצמת הקרן לכל מטופל/ת